ראשי פרסומים ומאמרים תסמנות המעי הרגיש

מתכונים בריאים וטעימים


 

תסמנות המעי הרגיש PDF Print דואר אלקטרוני

 

 

 

תסמונת המעי הרגיז (IBS) היא הפרעה תפקודית של המעי הגס ללא עדות של פגמים מבניים, המאופיינת בשילוב של:

 

-          כאב בטן

-          שינוי בתפקוד המעי, עצירות או שלשול

-          הפרשות-יתר של ריר המעי הגס

-          סימפטומים של קשיי עיכול (גזים, בחילה, אנורקסיה)

-          מידות שונות של חרדה או דיכאון

 

שמות פחות מקובלים לתופעה הם עיכול רגיז (Nervous indigestion), דלקת במעי הגס (Spastic colitis), ריר המעי הגס (Mucous colitis) והפרעה של המעי (Intestinal neurosis).

תסמונת כיפוף הטחול (Splenic flexure syndrome) היא תת-תסמונת של תסמונת המעי הרגיז, שבו גזים במעי הגס מובילים לכאב בחזה התחתון או כתף שמאל. מטופלים רבים עם IBS חווים גם סימפטומים חוץ-מעיים, ביניהם חוסר תפקוד מיני, דאבת השרירים (פיברומיאלגיה, FMS), דיספראוניה (כאבים נשיים בעת חדירה), תכיפות ודחיפות בהטלת שתן, שינה גרועה, קשיים במחזור הווסת, כאבים בגב התחתון, כאבי ראש, עייפות כרונית, ונדודי שינה. מצבים אלו נוטים להתגבר במספרם עם החמרת ה-IBS. ככל שהמטופל מתאר יותר סימפטומים חוץ-מעיים, עולה הסבירות למקרה חמור של IBS.

שיקולים כלליים

IBS היא הפרעה השכיחה ביותר,  מבין ההפרעות במערכת העיכול. היא מייצגת 30% עד 50% מהפניות לרופאים גסטרו-אנטרלוגים (מומחים למערכת העיכול). הגדרת היקף או נתוני השכיחות כמעט ואינה אפשרית, מאחר וסובלים רבים מהתסמונת לעולם לא פונים לטיפול רפואי. עם זאת, הוערך כי כ-15% מהאוכלוסייה מתלוננת על IBS, עם יחס גבוה בקרב נשים של 1:2 (סביר להניח כי מספר דומה של גברים סובל מ-IBS אך אינו מדווח עליה באותה תדירות). האטיולוגיה (חקר הגורמים למחלות) של התנועתיות במערכת העיכול שנצפתה ב-IBS שויכה לגורמים פיזיולוגיים, פסיכולוגיים ותזונתיים.

למרות שה-IBS לרוב מאובחנת בדרך השלילה, יש צורך בשיפוט רפואי להגדרת המידה של הליך האבחון הדרוש. היסטוריה מפורטת ובחינה פיזית הוכיחו את עצמן כמהלכים המבטלים את רוב אי הבהירות הקשורה לאבחון ה-IBS. התנפחות, הקלת הכאב בעת יציאה (פעילות מעיים), והופעה של תנועות מעי תכופות וכואבות  נראים מתאימים בצורה הטובה ביותר לאבחון של IBS (כל שלושה p=0.84. רק אחד p=0.25).

ברוב המקרים, יש צורך בביצוע בדיקת צואה ועיכול (ראו פרק 14), בדיקות דם כוללניות, הערכת שקיעת דם (ESR), רמות הורמון מגרה בלוטת התריס (TSH), וריכוז החלבון בנסיוב, כדי לבסס את האבחון. במידה ובולטים יותר הסימפטומים של שלשול הקשורים IBS, צריך לשקול בדיקת נוגדני IgA  בסרום (antiendomysial antibody test) בשלב ההערכה הראשונית, כדי לבטל את אפשרות למחלת הצליאק (פרק 156). אם לא ניתן לאבחן אף סיבה, יש צורך בבדיקת דם סמוי בצואה וסיגמואידוסקופיה אצל מטופלים בני פחות מ-50, וקולונסקופיה אצל מטופלים בני 50 ומעלה. מצבים המחקים את ה-IBS  מצוינים בבוקסה 183-1.

 


מצבים שעשויים לחקות את תסמונת המעי הרגיז:

- גורמים תזונתיים קיבתיים כמו צריכה יתרה של תה, קפה, משקאות מוגזים, וסוכרים

פשוטים.

- אנטריטיס זיהומי (דלקת במעי הגס הגורמת לשלשול) כמו דיזנטריה אמבית וג'יארדיאזיס

- מחלקת מעיים דלקתית

- אי סבילות ללקטוז

- שימוש יתר של משלשלים

- קנדידה במעי (Intenstinal candidiasis)

- תפוצה של פלורה של המעי כתוצאה משימוש באנטיביוטיקה או חומרים נוגדי חומציות.

- מחלות של פגיעה בספיגה כמו אי ספיקה של הלבלב ומחלת הצליאק

- הפרעות בחילוף החומרים כמו אי ספיקה של יותרת הכליה (אדרנל), סכרת ופעילות יתר של בלוטת התריס (היפרתירואידיזם).

- סיבות מכאניות כמו חסימה של דרכי הצואה

- דלקת בסעיף (diverticular disease)

- גידול (neoplasm)

 

שיקולים טיפוליים

ברגע ששאר המצבים נפסלו, נראה כי ישנם 3 טיפולים מרכזיים אותם ניתן לקחת בחשבון בהרכבת משטר טיפולי ל-IBS:

 

-          הגדלת צריכת סיבים בתזונה

-          ביטול מזונות אלרגניים / גורמי אי סבילות

-          שליטה במרכיבים הפסיכולוגיים

תזונה

סיבים תזונתיים

לטיפול של תסמונת המעי הרגיז באמצעות העלאה של סיבים תזונתיים, יש היסטוריה ארוכה אך לא רציפה. מטופלים עם עצירות צפויים יותר להגיב לסיבים תזונתיים בהשוואה לאלו עם השלשול. הבעיה אליה לא התייחסו במחקרים בנוסף לשימוש הטיפולי בסיבים תזונתיים, היא האלרגיות למזון. סוג הסיבים הנמצאים לרוב בשימוש במחקר ובפרקטיקה הרפואית הוא סובין חיטה. חיטה ודגנים אחרים הם המזונות המשפיעים ביותר במצבים של אי ספיגה ואלרגיה. יחד עם זאת, אלרגיה למזון היא גורם משמעותי ב-IBS, כך שהשימוש בסובין חיטה הוא למעשה קונטרה-אנדיקציה.

 

הגדלת כמות הסיבים התזונתיים מפירות וירקות לעומת מקורות של דגנים, מציעה תוצאות טובות יותר לחלק מהאנשים, למרות שבמחקר רפואי ללא פיקוח, לא נמצא הבדל משמעותי בשיפור כשהתזונה הורכבה מ-30 גרם של סיבים מפרי או ירק ו-10 גרם של סיבים מדגנים בהשוואה לתזונה שהכילה את היחס ההפוך. למרות ששתי התזונות הביאו לתוצאות דומות באופן משמעותי בשיפור בכאבי הבטן, הרגלי המעיים ומצב הבריאות הכללי, הנוכחות של כמויות גדולות של דגנים בעלי פוטנציאל לאלרגיה בשתי התזונות טשטשה ככל הנראה את ההבדלים.

 

סיב תזונתי מסוג אחד, שעשוי להיות יעיל וללא מרכיב אלרגני של הסיב, מבוסס-החיטה הוא הגואר גאם שעבר הידרוליזציה (PHGG). צמח הגואר (Cyamopsis tetragonolobus), צומח בהודו ובפקיסטן מזה דורות רבים. PHGG הוא סיב תזונתי טבעי ומסיס במים המופק מצמח הגואר. מחקר שנעשה בקרב 134 מטופלים מצא כי צריכה של 5 גרם ליום של PHGG הפחיתה את תדירות התסמינים של ה-IBS כמו עוויתות בבטן, גזים במערכת העיכול, ומתח באזור הבטן. החוקרים הגיעו למסקנה כי ה-PHGG עובד היטב במקרים בהם יש שינוי בתנועתיות במערכת העיכול (Altered intestinal motility), וכי הוא קל לשימוש מאחר והוא לא מקריש בקלות, שלא כמו הגום שלא עבר הידרוליזציה, לו רמות צמיגות גבוהות בהרבה וקשה יותר לשלב אותו בתזונה.

 

למעשה, ברוב המקרים של תסמונת המעי הרגיז, סיבים תזונתיים שלא באו ממקורות של חיטה, כמו ירקות ופירות, עשויים להיות הבחירה הטובה ביותר לסיוע בהפחתת התסמינים הקשורים ל-IBS. בחלק מהמקרים של IBS, במיוחד אלו עם מרכיב השלשול המשמעותי, ירקות מבושלים בכמויות קטנות בתור התחלה, עשויות לעזור. מאחר וכל מקרה הוא מיוחד, יש צורך בשיפוט רפואי ובפיקוח הדוק על המטופל. בחלק מהמקרים, הסיבים עשויים להחמיר את השלשול ולכן לגרום לאפקט הפוך. להסבר מפורט יותר על סיבים תזונתיים, ראו פרק 60.

 

אלרגיות למזון

החשיבות של אלרגיות למזון במחקר של ה-IBS ידועה מאז תחילת המאה ה-20. מחקרים מאוחרים יותר עשו תיעוד נוסף על הקשר בין אלרגיות למזון ותסמונת המעי הרגיז. סוג האלרגיה למזון המשמעותי ביותר ל-IBS, לפי רוב ההערכות, היא הלא-חיסונית, כך שאי סבילות למזון עשויה להיות אחבנה מדויקת יותר מאלרגיה למזון (פרק 53 להגדרות ודיון נוסף בנושא). לפי שיטות המחקר כפול-סמיות (Double blind), לרוב המטופלים עם IBS (כשני שליש) יש לפחות אי סבילות אחת למזון, ולחלקם יש מספר של אי סבילויות. מזונות עשירים בפחמימות, כמו גם מזון שומני, קפה, אלכוהול ותבלינים חריפים, מדווחים בתדירות הגבוהה ביותר כגרומים לתסמינים. האלרגניים השכיחים ביותר הם מוצרי החלב (40% עד 44%) ודגנים (40% עד 60%). מאחר וברוב המקרים התגובה נראית קשורה לסינתזה של פרוסטגלנדין (Prostaglandin)  או המוגלובין G מתווך-(IgG) יותר מאשר לתגובות המתווכות-IgE, בדיקות עור ובדיקת radioallergosorbent (RAST) הם לא סמנים טובים לאי סבילות למזון בקרב מטופלים אלה. ה- Assay allergen test  enzyme-linked immunosorbent הקרוי ELISA ACT, או ELISA IgE/IgG4 עשוי להיות סמן טוב יותר (פרק 19), למרות שרגישויות רבות עדיין לא יהיו ניתנות לזיהוי. מטופלים רבים דווחו על שיפור רפואי ראוי לציון בעקבות השימוש בדואטות אלימינציה.

מעניין לציין כי מטופלים רבים עם IBS קישרו תסמינים המרמזים על אי יציבות וזומוטורית כמו פלפיטציות, קוצר נשימה, עייפות, הזעת יתר וכאבי ראש. סימפטומים אלההמתאימים גם לאלרגיות/אי סבילות למזון.

סוכר

ארוחות עם רמה גבוהה של סוכר מזוקק (לבן) יכולות לתרום ל-IBS כמו גם צמיחת-יתר של בקטריות במערכת העיכול, על ידי הפחתת התנועתיות של מערכת העיכול. כשרמות הגלוקוזה בדם עולות  בקצב מהיר מידי, תנועת המעיים מאטה. מאחר והגלוקוזה נספגת בעיקר בתריסריון ובמעי הריק (jejunum), המסר משפיע על חלק זה של מערכת העיכול באופן החד ביותר. התוצאה היא הפיכת התריסריון והמעי הריק חסרי טונוס. תזונה עם רמות גבוהות של סוכר מזוקק עשוי להיות הגורם החשוב ביותר ל-IBS במצב שכיח שכזה בארצות הברית.

 

תוספי תזונה

לקטובצילוס (Lactobacillus)

למרות שהוא משמעותי ככל הנראה, תפקיד הפלורה החיידקית שעברה שינוי ב-IBS לא נחקר כראוי. חלק מההשפעות המיטיבות משויכות להעלאת כמות הסיבים התזונתיים עשויה להיות מתווכות על ידי שינויים בריכוז הבקטריות במעי הגס היורד (סיגמואיד). מחקר אחד בו 20 מטופלים קיבלו לקטובצילוס או תרופת דמה (פלסיבו) במשך 4 שבועות, הראה שיפור ביחס לכל התסמינים של ה-IBS בקרב 95% מהמטופלים בקבוצת הלקטובצילוס, בהשוואה ל-15% בלבד בקבוצת הפלסיבו. היתה גם נטיה לכיוון נורמליזציה של תדירות יציאת הצואה בקרב מטופלים בעלי עצירות בקרב 6 מתוך 10 המטופלים בקבוצת הלקטובצילוס בהשוואה ל-2 מתוך 11 שטופלו עם הפלסיבו. תוסף חומצת לקטובצילוס (Lactobacillus acidophilus) מצוין יחד עם IBS (פרק 118).

טריפטופן (L-Tryptophan)

חומצת האמינו L-tryptophan או נגזר המטבולי שלו 5-hydroxytryptophan (5-HTP), נחשבו בנוגע ל-IBS בתרומה למערכת היחסים עם הסרוטונין, מעביר בין-עצבי (נוירוטרנסמיטר) המיוצר במערכת העיכול ובמוח. מאחר והתחלואה הנלווית של המצבים הפסיכיאטריים כמו דיכאון וחרדה מתאימים בהתאמה גבוהה ל-IBS, שינוי של מסלול הסרוטונין עם שימוש ב-L-Tryptophan או -HTP5 נראה הגיוני ויש צורך בהערכה נוספת שלו.

שיקולים אחרים

גורמים פסיכולוגיים

בעיות מנטאליות / רגשיות – חרדה, עייפות, רגשות עוינים, והפרעות בשינה – מדווחים כמעט על ידי כל המטופלים בעלי ה-IBS. החומרה והתדירות של התסמינים נוטים להתאים לגורמים פסיכולוגיים אלו. חרדה חוזה רמה גבוהה של תסמינים הקשורים לאוכל ב-IBS. איכות השינה חשובה במיוחד- שינה גרועה מביאה לעלייה בחומרת התסמין.

 

מספר תיאורוית מקשרות גורמים פסיכולוגיים לתסמינים של ה-IBS. תיאוריית "מודל לימוד" (learning model) טוענת כי כשנחשפים למצבים מלחיצים, חלק מהילדים לומדים לפתח תסמינים במערכת העיכול כדי להתמודד עם הלחץ. תיאוריה אחרת טוענת כי IBS היא התגשמות של דיכאון, חרדה כרונית, או שניהם. הערכות אופי של אנשים הסובלים מ-IBS הראו שיש להם רמות חרדה ותחושת דיכאון גדולות יותר. עם זאת, מחקרים אלו התבססו על הערכות אופי שלאחר התחושות הרעות, ומאז קיומם הוגדר לפי הערכת אופי לפני הופעת התחושות הרעות, כי לסובלים מ-IBS יש פרופיל אישיותי נורמלי. לפיכך, רבים מהתסמינים הפסיכולוגיים עשויים להיות משניים להפרעות במעי (במיוחד ספיגה לקויה (malabsorption) או התוצאה של הגורם האטיולוגי (מחלתי) השכיח (לדוגמה לחץ, אלרגיה למזון, או פטרת).

 

תנועתיות גדולה יותר של המעי הגס במהלך החשיפה למצבים מלחיצים התרחשה לפי המחקרים אצל אנשים נורמליים וגם אצל אלו הסובלים מ-IBS. ממצא זה מתקשר, כך נראה, גם לכאב בטן חזק יותר ותפקודים לא רגילים של המעי הגס שנצפו אצל מטופלים עם IBS ובלי IBS במהלך תקופות של לחץ רגשי. ידוע גם כי למטופלים לחוצים עם IBS יש תפקוד נמוך יותר של המערכת החיסונית, כפי שנראה מהאחוזים הנמוכים יותר של תאי ה-T המופעלים ותאי הרג טבעי (natural killer cells). ממצא זה מורה כל כך שמטופלים עם IBS ארוך טווח הוריד את תפקוד מערכת החיסון, מה שעשוי להותיר אותם רגישים למחלות רבות אחרות. חלק מהחוקרים מאמינים כי הסובלים מ-IBS מתקשים בהסתגלות לאירועים בחיים, למרות שאמונה זו לא הוכחה במדויק במחקרים. פסיכותרפיה, בצורה של טיפול רגיעה, ביופידבק, היפנוזה, ייעוץ, או אימון לניהול מתחים, הוכחו כמפחיתים את תדירות התסמינים והחומרה, ומגבירים את התוצאות של הטיפול הרפואי הרגיל של IBS. היפנוזה, אותה יכול המטופל ליישם בביתו תוך שימוש בציוד פשוט להשמעת דיסק אודיו, הוכחה כמפחיתה את תנועתיות המעי הגס לפני הארוחות והרגישות הרקטאלית. בניגוד למודליות הפסיכותרפיסטיות, השימוש בתרופות להפחתת חרדה, שילוב של תרופות הרגעה ונוגדי עוויתות, או נוגדי דיכאון, לא הפיקו תוצאות מועילות.

 

רפואה גופנית

הגברה של הפעילות הגופנית הוכחה גם היא כמועילה למטופלים עם IBS. רבים מדווחים כי הליכות יומיות רגועות מורידות את התסמינים, ככל הנראה הודות להשפעות הידועות של הפעילות הגופנית על הפחתת הלחץ. טיפול מסאז' מסוים הידוע בשם רפלקסולוגיה הוערך במחקר קטן של 34 נסיינים - לא נרשמה תועלת לרפלקסולוגיה בהקשר ל- IBS.

 

גישה טיפולית

מאחר ו-IBS היא מחלה בעלת גורמים רבים, הגישה למטופל עם IBS דורשת שיקול דעת ומחקר על הנושאים הבאים:

- סיבים תזונתיים

- זיהוי אלרגנים וגורמי אי סבילות למזון

- הפחתת מתח

- פעילות גופנית

לפי הצורך, ניתן להשתמש בשמן מנטה ובפורמולה של רוברט לשיפור זמני של התסמינים. בנוסף, מאחר והאבחון נעשה לרוב על ידי אלימינציה, תמיד יש צורך באבחון מדוקדק וזהיר.
חושב/ת שאת/ה סובל/ת מתסמונת המעי הרגיש?
פנה לטיפול והתחילו לחיות בריא יותר!
...................
Share