ראשי הטור האישי שלי אומנות ההקשבה

מתכונים בריאים וטעימים


 

אומנות ההקשבה PDF Print דואר אלקטרוני

 

פורסם לראשונה בפינת הנטורופתיה בקמפוס ברושים בכתובת http://www.facebook.com/broshim


מה זה להקשיב?

אפתח בשאלה: כמה פעמים יצא לכם לספר סיפור או לשפוך את הלב למישהו ומיד מצאתם עצמכם בעמדת המקשיבים לסיפורו של זה שביקשתם את הקשבתו?

אני יודעת שאם אפנה את השאלה המופיעה בכותרת  למטפלים, הם יצליחו לענות לי על כך ללא שום בעיה, מטפל מטפל ותשובותיו. גם אם בהתחלה יבוא גמגום קל או רצון לנסח תשובה פשוטה ומוחצת, גם אם אמצא ציטוט או משפט מקורי, אני מניחה שאקבל תשובות שמניחות את הדעת לשאלה פשוטה זו- מה זה להקשיב. ואף על פי כן החלטתי שהנושא הזה מספיק חשוב בכדי שאגרום למסמך הוורד שלי להקשיב לי קצת.

 

בגלל שאני באה מעולם של דימויים וברוב ילדותי עסקתי בכתיבה, לימודי ספרות, ניתוח ופרשנות שירים (ולא, לא פירשתי את השיר של אביב גפן "אנחנו דור מזוין" למרות שבתקופת המרד די אהבתי אותו), כאשר אני פוגשת דימוי אני מאמצת אותו לעד. הוא עוזר לי כאשר אני צריכה להסביר לעצמי כמה דברים או להיזכר במה שאני כבר יודעת. הדימוי שמצאתי היה מפי מישהי שאני מכירה אשר גם כותבת על הקשבה והיא מנסחת זאת כך: "הקשבה אמיתית זה כמו להיות רשמקול" ורשמקול כאמור לא מדבר, הוא סופג את האנרגיה. וזה מה שאנו כמטפלים עושים- סופגים את האנרגיה. את המילים שנאמרות ושנערמות, לכל אותם מילים שמסרבות עדיין לצאת, ולאלו שאנחנו מלאי התפלאות שכבר יצאו. אנחנו מרגישים את הגוף של המטופל מול המגע שאנו מעניקים לו, אנחנו חשים כל התכווצות הכי קטנה אם המגע היה קשה מידי ואנחנו רואים מתי הגוף צמא לעוד כאשר המגע מרפרף או רך מידי. אנחנו רואים שילוב ידיים כאשר יש התנגדות לרעיון שאנו מעלים או לדרך טיפול חדשה וּבגלל שאנו מקשיבים באמת אנחנו מבינים שיש לה סיבה ואם נקשיב עוד קצת נדע מהי.  אנחנו רשמקול שמקליט, זוכר ושומר. אבל לנו יש את הערך המוסף של להיות אנושיים ולנתח ולעבד את מה ששמענו, ולעתים אם הקשבנו מספיק טוב נשמע שם את מה שאנחנו מחפשים, אשר אולי יהווה איזושהי פריצת דרך בטיפול.

במהלך לימודיי להיות מטפלת בנטורופתיה, אומנות ההקשבה  אצלי הוסחה על ידי חומר תיאורטי, אותו הייתי אמורה ללמוד ולהיבחן עליו אח"כ יחד עם עבודות שונות, משימות ועוד. זהו תהליך די טבעי, כלומר, עד שאתה לא נדרש להיות רשמקול אין לך מה ללחוץ על רקורד. ועכשיו, עכשיו אני מבינה מה זה לא לנסות להשלים משפט של מישהו ובכך לקטוע את סיפורו, מה זה לא להציע פתרונות רבים לכל בעיה שצצה, מה זה כן להיות שם נוכחת בשפת הגוף שלי, להסתקרן ולהתעניין באמת, לדבר עם העיניים- בעזרת התקשורת הבלתי מילולית, לשקף ולשאול שאלות פתוחות, אולם בעיקר להראות שאני כאן להקשיב, וכשיגיע הרגע אני יודעת שאקבל את הושטת היד ופתיחת הדלת להציע את פתרונותיי, את חוכמתי ואת הטיפול הנכון ביותר. אני עדיין לומדת את האומנות הזו ויכולה להגיד בכנות שהלימודים רחוקים מלהסתיים, וזה מה שיפה באומנות- אתה לומד אותה והיא בתורה מבטיחה לך שהיא כאן לנצח, לצידך.

Share